<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' חנוכה ופורים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הרב ר' אפרים כ' וז"ל, תני' [תוספתא פ"א] המפרש ויוצא לדרך קורא בי"ג מינה שמעינן הא דרב ור' אסי דאי' להו קריאה שלא בזמנה דאמרו [ה' ע"א] מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה היינו כגון שחל י"ד להיות בשבת לבני עירות או שחל בע"ש לבני כרכים, אבל בי"א וי"ב לא מתוקמי הך דרב ור' אסי דליכא למקרא כלל ביומי אלין דהא בטלי להו כד' וחכמים אומרין בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה ולהכי לא תני' יוצא לדרך קורא אלא בי"ג דזמן קהלה לכל הוא עכ"ל. ואנן גרסינן בתוספתא ובירושלמי [פ"ב ה"ג] מפרשי הים והולכי מדבריות קורין כדרכן בי"ד, מיהו ודאי אית לן קריאה בי"א וי"ב והיינו שלא בזמנה דקאמר רב ורב אסי דבעינן יו"ד וכ"כ בהלכות [הל' מגילה] היוצא לדרך ולא יכל לקרות בזמנה יוכל לקרות מי"א ואילך, וטעמא כיון דמקודם זמנה בהנך יומיא לבני כפרים, אפי' חכמים דר"ע דאמרו בזה"ז אין קורין אלא בזמנה, מודי דמעקר הדין קורין בי"א ובי"ב דמקרא נפקא דזמן זמניהם ומטעם זה נהגו שקורין מבע"י בי"ג להקל על החלשים שלא יתענו יותר מדאי, דגם בי"ג זמנו. והיכן רמיזא דקורין בי"א י"ב וי"ג [ב' ע"א] דכתיב לקיים את ימי הפורים בזמניהם, זמנים הרבה, ואימא י"ד וט"ו, א"כ לימא קרא בזמנם, מה זמניהם ש"מ הרבה. ואימא י"ב וי"ג, י"ג זמן קהלה לכל הוא ולא צריך קרא, פי' שבו נקהלו ועמד על נפשם ועקר הנס בו, ור' אחא פרש [שאלתות ויקהל] זמן קהלה יום תענית שקבלו עליהם בימי מרדכי להתענו' ולבקש רחמים באותו יום ואימא ט"ז וי"ז אמר קרא ולא יעבר. אר"יו זה דברי ר"ע דדריש זמנם זמניהם אבל חכ"א בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אלא בזמנה, כלומר הואיל ועיני עניים נשואות למקרא מגלה כדי שיחלק להם מעות פורים, א"ק אלא בזמנה, ויש גורס הואיל ומסתכנין בה, באותו זמן שהיו ישראל מעמידין דתיהן ואין באין לידי סכנה קורין בי"א בי"ב ובי"ג, אבל בזה"ז שמסתכנים בדתיהם, א"ק אלא בזמנה וכן הלכה עכ"ל הגרי"צ. ולישנא "דדריש זמנם זמניהם" טעות המעתיק, דהא מסיים וחכ"א בזמן הזה אין קורין, אלמא דחכמים נמי דרשי כר"ע זמנם זמניהם, אלא בזה"ז לא התירו משום מסתכלין, והאי לישנא קמא דרי"ו קאי בתיובתא. ופרושו דעיניהם נשואות כלומר שיש השתא תקלה לעניים שעיניהם מצפות כשקורין המגלה לקבל מעות פורים, וכשקורין קודם יום הפורים לא יקבלו, ואע"ג דאמרינן [ד' ע"ב] בזמן שמקדימין קורין בו ביום ומחלקין בו ביום, תרץ ר' אפרים בזה"ז שיש יותר דקדוקי עניות חיישינן אם יקבלו ביום הקריאה בי"א י"ב וי"ג, ביום פורים עצמו שהוא זמן משתה ושמחה לית להו מידי, להכי בזה"ז לא יהיבנן להו אלא בפורים עצמו, ואם יקדימו לקרות ויראו דלא יהיבינן להו מיאשי ואזלי ביום הפורים לדוכתא אחרינא ומבטלינן שמחת פורים מהני. ואפשר שהרב ס"ל הא דאמרינן בזמן שמקדימים מחלקין בו ביום לאו למימרא דחובה הוא אלא חכמים התירו, וה"נ איכא למשמע... לכך אמרו א"ק אלא בזמנה. ופי' השני שכ' הרב הואיל ומסתכנים הוא בירושלמי ובתוספתא [פ"ק]. ואיכא דמפרש לפום לישנא דברייתא אימתי בזמן שהשנים כתקונן וישראל על אדמתן, פי' שיכולת בידם אחר שקדשו החדש לשלוח שלוחין לכל ישראל ויגיעו אליהם בזמן הראוי קודם פסח, שכולם בא"י ומדינות סמוכות, אבל בזמן הזה שישראל מפוזרין ואין השלוחין באים אל כולם בזמן הראוי, והעולם מסתכלין בה, פי' שחושבין ממקרא מגלה ל' יום עד הפסח איכא למיחש אם יקראו המגלה בי"א בי"ב בי"ג שיעשו גם פסח אחר ל' מזמן הקריאה ולא חזי לן האי פרושא דודאי הכירא איכא דיום י"א וי"ב וי"ג לאו פורים הוא דמותרין בהספד ותענית... ועוד האיך יטעו הלא סעודת פורים אין עושין אלא בזמנה כדאי' בירושלמי [פ"א ה"ד] ועוד שמסתפקי' מים ומזון לאחיהם שבכרכים ביום הפורים ורואין שעקר פורים ביום זה.
הא דתנן חל להיות י"ד בשבת כפרים ועירות מקדימין ליום הכניסה בזמן שקדשו עפ"י הראי' דבזה"ז לא מקלע בשבת, והא דאמר רב [ה' ע"א] פורים שחל בשבת קורין בע"ש אפשר דלא פליג אמתני' ואדרב הונא דאמרי מקדימין ליום הכניסה דבזמן דאיכא... [יום כניסה לבני הכפרים].
<h2>דף ד.</h2>
אריב"ל נשים חייבות במ' מגלה שאף הן היו באותו הנס פי' בסכנה להשמד משמע שמוציאות גם אנשים ועוד דעדיפי מיניהו דכל הנס בא ע"י אשה ותנן [ר"ה כ"ט ע"א] כל המחויב בדבר מוציא רבים י"ח ובריש ערכין הכל ח' לקרות המגלה והכל כשרים לקרות המ' לאתויי נשים, אלמא מוציאות אנשים כיון דישנם בקריאה אבל ב' הלכות גרס אריב"ל נשים ח' במשמע מגלה שאף הן היו באותו הנס ולא במקרא מ', ומייתי ראי' מתוספתא [פ"ב] הכל ח' בקריאת המ' כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים חללים נתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין רבים י"ח, אנדרוגינוס מוציא מינו ולא שא"מ, טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שא"מ ומי שחציו עבד וחציו ב"ח אינו מוציא לא את מינו ולא שא"מ נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין רבים י"ח, ופטורין דוקא מקריאת המ', אבל חייבין במשמע שהכל היו בספק להשמד, והואיל והכל היו בסכנה הכל חייבין במשמע ורי"בל מכניף בני ביתיה וקרי קמיהון עכ"ל. לדעת זה מ"ש הכל חייבין בקריאה לאתויי נשים, כלומר שיוכלו לקרות ולהוציא נשים בקריאתם, ודתני בתוספתא אין מוציאין רבים י"ח, מאנשים קאי, ואי קשי' מ"ש מנר חנוכה דאשה מדליקה ומוציאה את הבית י"ל שאני מ' מגלה שדומה לקריאת התורה להכי תקנו שלא תוציא אנשים. וי"מ הטעם משום קול באשה ערוה לא תוציא אנשים. ומשתיקתו של הגר"יצ נ' דלא ס"ל לחלק בין אשה לאיש, וגרסתו נשים חייבות במקרא מגלה. ולדעת ב' הלכות אשה הקוראת לעצמה מברכת... [חסר, ואולי צ"ל לשמוע מקרא מגילה כמש"כ המרדכי].
<h2>דף ד:</h2>
ודכ"ע מגלה בשבת לא קרינן מ"ט א"ר הכל חייבין במקרא מ' ואין הכל בקיאין במ"מ גזרה שמא יטלנה וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר, וה"ט דשופר ודלולב וגרסינן בסוכה [מ"ג ע"א] מפני מה אין לולב דוחה השבת ביו"ט ראשון הלא מצוה מה"ת אף בגבולין, משום דלא בקיאין בקביעא דירחא ומספקא לא דחינן שבת, וה"ט דשופר וה"ט דמגלה עכ"ל הגרי"צ. פרושא דמלתא דאי הוי ידיענן ודאי שהיום יו"ט לא הוי חששו חכמים בשופר שמא יעבירנו, דאי נמי עבר ד"א ברה"ר פטור מחטאת כדא' ר"י [סוכה מ"א ע"א] יום א' של חג שחל בשבת ושכח והוציא לולב לר"ה פטור שהוציאו ברשות, והשתא נמי דבקיאין ע"י החשבון המסור בידינו, כאין בקיאין חשבינן דמה"ט עושין ב' יו"ט של גליות כקדמייתא דשמא יגזר המלכות גזרה [ביצה ד' ע"א]. ולעניות דעתין אף אי ודאי ידיענן שהיום יו"ט איכא למגזר שמא יעבירנו ד"א ויחייב חטאת, דשמא לאחר שתקע יחזור לביתו עם השופר ויעבירנו ד"א ברה"ר וכיון דכבר נפק בי' לא הוי טריד במצוה. ומ"ש הרב טעמא דמגלה לא קאי על אין בקיאין בקביעא דירחא, דא"נ בקיאין אית לן למיחש שמא יעבירנו במידי דרבנן, אלא בעי למימר דמגלה נמי אין קורין בשבת משום שמא שמא יעבירנו. ור' אחא משבחא כ' בזה מלתא דתמיהה לן טובא וז"ל וזהו ששנו חכמים חל להיות בשבת כפרים מקדימים ליום הכניסה, בזמן שהחכמים הראשונים היו בקיאין בחשבון מולד הלבנה ובדקדוקי סוד העבור הי' יום הערבה בשבת ופורים בשבת ומקרא מ' בשבת ומוציאין לולב בשבת ותוקעין שופר בשבת שחל בו ר"ה, אבל היום שאין החכמים בקיאין בחשבון מולד הלבנה ובדקדוקי סוד העבור גזרו שלא להוציא לולב בשבת אפי' בבית וכן בשופר וכן במגלה אמר רבה גזרה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ואנן לא חזי לן הא מלתא דממתני' דמס' ר"ה [ל' ע"ב] וסוכה [מ"ג ע"א] מוכח דקודם שבאו העדים אף בזמן המקדש לא עשו יו"ט ודאי ולא סמכו אחשבון, ומגלה ודאי לא דחי אף בזמן המקדש, דמשנתנו מיירי בזמן המקדש כדאמר בגמ' לא שנו אלא בזמן שהשנים כתקונם וישראל על אדמתן ור' אחא גופי' בהאי פסקא פרש דמתני' בזמן מקדש ובזה"ז הלכתא שכפרים קורין בי"ד כעירות, ש"מ אף בזמן מקדש כשחל פורים בשבת לא היו קורין המגלה בו. ובירושלמי [פ"א ה"ב] א"ר יוסה לית כאן חל להיות בשני בשבת ולית כאן חל להיות בשבת, פי' לאחר החרבן בזמנו תקנו שלא יחול פורים בשני ולא בשבת, חל להיות בשני, צומא רבה בחד בשבא, פי' חל יה"כ בא' בשבת, חל להיות בשבת צומא רבה בערב שבת, וכבר תקנו שלא יחולו ב' שבתות בהדדי משום ירקא ומשום מיתנא כדאמר עולא בר"ה [כ' ע"א] ידעון בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו, דבבבל חביל עלמא פי' חם ביותר מארץ ישראל ואם יניחו מת ב' ימים יסריח וכן ירקות שנעקרו והניחו ב' ימים יכמושו, ומשום בני בבל עברו אלול, אבל בזמן שבהמ"ק קיים לא חששו לדחיות בד"ו ואד"ו כדאמר... [צ"ל במנחות פי"א מ"ז חל להיות יוה"כ ע"ש שעיר של יוה"כ נאכל לערב] והבבליים אוכלין אותו [כשהוא חי], ש"מ מתני' דמגלה דאמר חל בשני וחל בשבת בזמן שבהמ"ק קיים קאי ולא קראו המגלה בשבת.
<h2>דף ה.</h2>
הרב ר' אפרים כ' וז"ל, תני' [תוספתא פ"א] המפרש ויוצא לדרך קורא בי"ג מינה שמעינן הא דרב ור' אסי דאי' להו קריאה שלא בזמנה דאמרו [ה' ע"א] מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה קורין אותה בעשרה היינו כגון שחל י"ד להיות בשבת לבני עירות או שחל בע"ש לבני כרכים, אבל בי"א וי"ב לא מתוקמי הך דרב ור' אסי דליכא למקרא כלל ביומי אלין דהא בטלי להו כד' וחכמים אומרין בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה ולהכי לא תני' יוצא לדרך קורא אלא בי"ג דזמן קהלה לכל הוא עכ"ל. ואנן גרסינן בתוספתא ובירושלמי [פ"ב ה"ג] מפרשי הים והולכי מדבריות קורין כדרכן בי"ד, מיהו ודאי אית לן קריאה בי"א וי"ב והיינו שלא בזמנה דקאמר רב ורב אסי דבעינן יו"ד וכ"כ בהלכות [הל' מגילה] היוצא לדרך ולא יכל לקרות בזמנה יוכל לקרות מי"א ואילך, וטעמא כיון דמקודם זמנה בהנך יומיא לבני כפרים, אפי' חכמים דר"ע דאמרו בזה"ז אין קורין אלא בזמנה, מודי דמעקר הדין קורין בי"א ובי"ב דמקרא נפקא דזמן זמניהם ומטעם זה נהגו שקורין מבע"י בי"ג להקל על החלשים שלא יתענו יותר מדאי, דגם בי"ג זמנו. והיכן רמיזא דקורין בי"א י"ב וי"ג [ב' ע"א] דכתיב לקיים את ימי הפורים בזמניהם, זמנים הרבה, ואימא י"ד וט"ו, א"כ לימא קרא בזמנם, מה זמניהם ש"מ הרבה. ואימא י"ב וי"ג, י"ג זמן קהלה לכל הוא ולא צריך קרא, פי' שבו נקהלו ועמד על נפשם ועקר הנס בו, ור' אחא פרש [שאלתות ויקהל] זמן קהלה יום תענית שקבלו עליהם בימי מרדכי להתענו' ולבקש רחמים באותו יום ואימא ט"ז וי"ז אמר קרא ולא יעבר. אר"יו זה דברי ר"ע דדריש זמנם זמניהם אבל חכ"א בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אלא בזמנה, כלומר הואיל ועיני עניים נשואות למקרא מגלה כדי שיחלק להם מעות פורים, א"ק אלא בזמנה, ויש גורס הואיל ומסתכנין בה, באותו זמן שהיו ישראל מעמידין דתיהן ואין באין לידי סכנה קורין בי"א בי"ב ובי"ג, אבל בזה"ז שמסתכנים בדתיהם, א"ק אלא בזמנה וכן הלכה עכ"ל הגרי"צ. ולישנא "דדריש זמנם זמניהם" טעות המעתיק, דהא מסיים וחכ"א בזמן הזה אין קורין, אלמא דחכמים נמי דרשי כר"ע זמנם זמניהם, אלא בזה"ז לא התירו משום מסתכלין, והאי לישנא קמא דרי"ו קאי בתיובתא. ופרושו דעיניהם נשואות כלומר שיש השתא תקלה לעניים שעיניהם מצפות כשקורין המגלה לקבל מעות פורים, וכשקורין קודם יום הפורים לא יקבלו, ואע"ג דאמרינן [ד' ע"ב] בזמן שמקדימין קורין בו ביום ומחלקין בו ביום, תרץ ר' אפרים בזה"ז שיש יותר דקדוקי עניות חיישינן אם יקבלו ביום הקריאה בי"א י"ב וי"ג, ביום פורים עצמו שהוא זמן משתה ושמחה לית להו מידי, להכי בזה"ז לא יהיבנן להו אלא בפורים עצמו, ואם יקדימו לקרות ויראו דלא יהיבינן להו מיאשי ואזלי ביום הפורים לדוכתא אחרינא ומבטלינן שמחת פורים מהני. ואפשר שהרב ס"ל הא דאמרינן בזמן שמקדימים מחלקין בו ביום לאו למימרא דחובה הוא אלא חכמים התירו, וה"נ איכא למשמע... לכך אמרו א"ק אלא בזמנה. ופי' השני שכ' הרב הואיל ומסתכנים הוא בירושלמי ובתוספתא [פ"ק]. ואיכא דמפרש לפום לישנא דברייתא אימתי בזמן שהשנים כתקונן וישראל על אדמתן, פי' שיכולת בידם אחר שקדשו החדש לשלוח שלוחין לכל ישראל ויגיעו אליהם בזמן הראוי קודם פסח, שכולם בא"י ומדינות סמוכות, אבל בזמן הזה שישראל מפוזרין ואין השלוחין באים אל כולם בזמן הראוי, והעולם מסתכלין בה, פי' שחושבין ממקרא מגלה ל' יום עד הפסח איכא למיחש אם יקראו המגלה בי"א בי"ב בי"ג שיעשו גם פסח אחר ל' מזמן הקריאה ולא חזי לן האי פרושא דודאי הכירא איכא דיום י"א וי"ב וי"ג לאו פורים הוא דמותרין בהספד ותענית... ועוד האיך יטעו הלא סעודת פורים אין עושין אלא בזמנה כדאי' בירושלמי [פ"א ה"ד] ועוד שמסתפקי' מים ומזון לאחיהם שבכרכים ביום הפורים ורואין שעקר פורים ביום זה.
כ' הגרי"צ באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין פי' בקריאת מגלה אם חל בשבת מקדימין בע"ש אבל סעודת פ' מאחרין דאכתי לא מטי זמנה. מירושלמי שמעת לי' [פ"א ה"ד] דכ' לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלויה בב"ד, יצא זה ששמחתו תלויה ביד"ש. וקשי' לן תינח בחל י"ד בשבת אבל חל ט"ו בשבת האיך עושין כרכים סעודתן ביום א' הא כ' ולא יעבר אית לן למימר דאין זה העברה כיון שסועד בט"ו שלו אלא דלא מיחשב לסעודת פורים וסעודת יום א' תשלומה, וכה"ג מצינו נמי בחגיגה תשלומין [חגיגה ט' ע"א] ועוד שבסעודת שבת אמרו על הנסים בתפלה ובבהמ"ז וקורין ויבא עמלק ובע"ש כבר קראו מ', בעקר הדבר נתקיים ולא יעבר. ואי קשי' מהא דאמרי' פ' בני העיר [מגילה ל' ע"א] פורים שחל בע"ש רב אמר מקדימין פ' זכור לפורים דהיכא דלא תקדם עשיה לזכירה ושמואל אמר מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדדי קאתיין, וכיון דבני חמיסר נמי קראו בע"ש, וא"א דסעודתן בחד בשבא... [צ"ל א"כ ליכא מידי דעשייה גבייהו בשבת לא מגילה ולא סעודה ומאי קאמר במוקפין עשיה וזכירה בהדדי קאתיין, מקושיא זו הוכיח רלב"ח דבבלי ס"ל עושין סעודה בשבת] ולאו קושי' הוא כיון דמוקפין עושין סעודה בא' לתשלומין של שבת ובשבת נמי עושין ס' ומזכירין פורים וקורין בעמלק היינו עשיה, ועוד אף אי לא מקרי עשיה אלא סעודת בחד בשבא שפיר קאמר בהדדי קאתיין דעכ"פ לא תקדם עשיה לזכירה כדקאמר רב.
<h2>דף ה:</h2>
תני' ר"י שמחה, מלמד שאסור בהספד, משתה, שאסור בתענית, יום טוב, שאסור במלאכה, רבא אמר הספד ותענית קבילו, מלאכה לא קבילו, דמעיקרא כ' שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף כ' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו יום טוב לא כתיב. ודוכתא דלא נהוג למיעבד מ' בפורים לא נעבד יחיד מ', דרב חזייא להאי גברא דשדא כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה ואמרינן מכדי מלאכה לא קבילו עליהו אמאי לטייה, ההוא דברים מותרים ואחרים נהגו בהם אסור הוה, ומנ"ל דמנהגא מלתא היא אמר ר' שמן בר אבא ארי"ו אמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואע"ג דבהספד ותענית י"ד וט"ו לכ"ע אסור במלאכה לא נהוג בשום דוכתא אלא ביום קריאת מגילה, ואפי' במקום שנהוג נטיעה ובנין של שמחה שרי וה"ה אגרות שלו' ומזכרת חובותיו וכל דבר שאין צריך עיון גדול ובמדינתנו נתקבל שלא לעשות מ', ומנדין העושה מ' בפורים. תנן התם [תענית י"ז ע"ב] כל הכתוב במגלת ת' דלא למספד בהון לפניו אסור לאחריו מותר, ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור, דלא להתענאה בהון לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור. האידנא בטלה מגלת ת' [ר"ה י"ט ע"א] לבד מחנוכה ופורים, ובתרוייהו לא למספד כתיב בהו במ"ת, הלכך לפניהם ולאחריהם אסורים בהספד כר"י, אע"ג דר' יוחנן [תענית י"ח ע"א] לא ס"ל כר"י בימים דלא למספד אלא כת"ק דלא אסור אלא לפניו, כר"י עבדינן דהא רב אשי קאמר כל שלאחריו בהספד אסור ובתענית מותר, והא כר"י, דלת"ק לית לאחריו. הלכך חנוכה בין לפניו בין לאחריו אסור בהספד, ולגבי פורים בני י"ד אסורים נמי בט"ו בהספד ותענית, וי"ג אסור בהספד לבד, ובני ט"ו נמי אסורים בתרוייהו בה"ות, ובי"ו אסורים בהספד, כך כתוב בהלכות. ותוספת הוא מר' אפרים תלמידו, ולא נהיר, מה שגרס רב אשי ס"ל שלאחריו בהספד אסור ובתענית שרי, איפכא בתלמודא כל שלאחריו בתענית אסור ובהספד מותר, דתענית קרוב יותר לגזור מהספד כד' במתני' [ט"ו ע"ב] יומא דרמו עלי' חומרא יתרה דאסור בהספד, רמו עליו אסור יום לפניו, ויומא דלא רמו עלי' אלא אסור תענית ולא אסור הספד, לא רמו עלי' אסור יום שלפניו, ש"מ דאסרינן תענית אף ביום דשרי הספד, וסברא זו ס"ל נמי ר"י לענין לאחריו. מיהו בלא"ה לא אשגחן בהאי חלוקא דר' אשי דפרוקא בעלמא הוא לפרושי ברייתא, ובמסקנא מדחי לי' דאמרינן השתא דאתית להכי כ"ט נמי אי אקלע מלתא לבטליניה ליום כ"ח, כ"ט גופא אסור דהוי יום מקמי דאתוקם תמידא. הלכך למסקנא יומא דאסור אף למספד בהון לר"י לפניו ולאחריו אסור בהספד ותענית, ות"ק לאחריו שרי תרויהו ולפניו אסר תרויהו. והכי מסתבר דכי היכא דאסרו תענית יום שלפניו דלמא אתי למיעבד... גם מה שדייק מלישנא דר' אשי כל שלאחריו אסור וכו' כר"י ס"ל, מדלא אמר ר' יוסי ס"ל כל שלאחריו אסור, אין דיוק, דר"א אברייתא קאי, ואוקי לה הגמ' כר' יוסי, ופריך עלה, ואתא ר"א לפרק תיובתא מברייתא דאתי' כר"י, ועוד אי ר"א ס"ל כר"י ופליג ארי"ו דס"ל אין הלכה כר"י בלאחריו לא הוי שתק תלמודא דסדר לן ר"א וברי' אלא הוי מסיים והלכתא כר' יוסי אפי' לאחריו, ומדלא מסיים הכי, ש"מ הלכתא כרי"ו וכת"ק דמתני' דיומא דלא להתענא ודלא למספד לפניו אסור בתרוייהו ולאחריו הכל שרי. גם מ"ש כיון דלא בטלה מ"ת לגבי ח"ופ לפניהם ולאחריהם אסור לא מחוורא, כיון שכל אסור התעניות בטל, די לח"ופ שקיימו לעצמן אסור ה"ות, אבל לא מסתבר שהימים שלפניהם שלא היו יו"ט בעצמן, יהיו אסורין וחשובין מימים שהיו יו"ט ונתבטלו. וקשי' לן... [צ"ל הא רב ור"ח ור' יוסי גופא ס"ל בר"ה י"ח ע"ב דבטלה מגילת תענית] ולמאי נ"מ אמר ר' יוסי לפניהם ולאחריהם אסור, ובמאי אוקימנא הא דאמר רב הלכה כר"י כיון דשרי אף ביו"ט עצמן הכתובי' במ"ת, ובחנוכה ופורים אמרנו לפניהם ולאחריהם מותר, ובר"ח ובמועד לא מתוקם דמעולם הי' לפניהם ולאחריהם מותר איכא למימר לאו לכולא מלתא בטלה מ"ת, דנהי דתענית יחיד שרי, אין גוזרין בהם ת"צ וכן אסור לגזור בהם לפניהם ולאחריהם למר כדאי' ליה ולמר כדאי' ליה והכין מוכח מהא דרב נחמן... [צ"ל גזר תענית בי"ב אדר ופריך והא יום טוריינוס הוא, ומשני יום טוריינוס בטלו דנהרגו בו וכו' ופריך ותיפוק ליה שהוא יום שלפני נקנור, ומשני איהו גופיה בטלי, משום יום נקנור ניקום ונגזור (תענית י"ח ע"ב)] ומאי קושי' לימא ר"נ ס"ל בטלה מג"ת ואפי' יו"ט עצמם בטלים אלא ודאי לקבוע ת"צ לא בטלו אלה הימים. והא דפשט [ר"ה י"ח ע"ב] ממעשה דגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד... [צ"ל וירד ר"א ורחץ ור"י וספר ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם ומוכיח מזה דלא בטלה מג"ת, מאי ראיה] אפי' בטלה אסור לגזור ת"צ וי"ל אף אי לא בטלי לענין ת"צ, הני מילי שאסור לקבוע לכתחלה, אבל אי עברו והתענו, כיון דבטלה מג"ת, אין צריך למיתב תענית לתעניתו, אבל אי לא בטלה אסור גמור להתענות וצריך למיתב. והא דמתענין האידנא ת"צ בי"ג באדר כ' ר' אחא משבחא... והא דפריך התם אלא בני ארביסר וקרי לה בתליסר דמותרין בהו"ת והא יום נקנור הוא, מאי מהני כיון דראשונים קבעו י"ג לתענית לא מדחינן לי' משום יום נקנור י"ל לאו אתענית פריך אלא למה שאמר שגם מותר בהספד, לענין זה יום נקנור אסור, אבל ודאי הי' מותר להתענות בו שקביעת התענית הי' קודם יום נקנור.
<h2>דף ז:</h2>
אמר רבא מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, פי' שהי' לקדמונים שיר ובסיום החרוזים אמרו פעם א' ברוך מרדכי ופ"א ארור המן, פ"א ברוכה אסתר ופ"א ארורה זרש, ומי שאינו בישוב הדעת כל עקר בקל יוכל להחליף. והרב ר' אפרים כ' מדמייתי עלה עובדא קם רבה ושחטיה לר' זירא ע"י דאבסום ולשנה הבאה כדאמר לי' נעבד פורים בהדדי א"ל ר"ז לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא, ממילא אדחי מימרא דרבה ולאו ש"ד למיעבד הכי. ולי הכותב נ' דמכאן ראי' דצריך לבסומי, דאי לא הול"ל נעבד סעודה בהדדי ולא נבסם. ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח, מ"ט ימי משתה וש' כתיב בהו. כ' הגאון מי שנשבע להתענות ביום פורים צריך להתענות שאין במשתה פורים לדחות שבועת שם שמים ולעשותה כמצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני ואפשר שיעשה סעודה בלילה ויוצא בה י"ח, והאי אפשר לא ידענא, דרבה בהדי' אמר דאינו יוצא בה מיהו ודאי צריך להתענות אם לא מצא היתר לשבועתו דמידי דרבנן לא עקר מידי דאורייתא בקום ועשה כד' פרק האשה רבה [יבמות צ' ע"ב].
<h2>דף יז.</h2>
הקורא את המגלה למפרע לא יצא דאמר רבא כ' הימים האלה נזכרים ונעשים מה עשיה למפרע לא אף זכירה למפרע לא, כלומר כשם שא"א להקדים יום ט"ו ליום י"ד וכן בהלל דכ' זה היום עשה ה', והיום אינו משנה עתיו וכן בק"ש דכ' והיו הדברי' האלו בהויתן יהו וכן בתפלה כאשר פרשנו במקומו.
<h2>דף יח.</h2>
קרא המגלה על פה לא יצא מנ"ל אתי' זכירה זכירה כ' הכא הימים האלה נזכרים ונעשים וכ' התם כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר, ול"ל דהאי זכירה עיונא בעלמא, לא ס"ד דכ' זכור את אעל"ע יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי בלב אמור, ומה אני מקיים זכור בפה, ודיליף בתר הכי אתי' כתיבה כתיבה כ' הכא ותכתב אסתר וכ' התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי א"כ הדברי' ואני כותב על הספר בדיו, לאו למילף קריאה בספר ובפה אלא כתיבה בדיו קמ"ל דאכתי לא ידיענן מקרא דעמלק. ושמעת מהאי שמעתא דזכירת עמלק נמי ספר בעי, דאי האי לא בעי בספר, מקרא מגלה נמי לא בעי ספר דהא אתי' זכירה מזכירה דעמלק. — קרא המגלה תרגום לא יצא, אפי' כתבה תרגום וקראה תרגום, אבל קורין אותה ללועזות בלעז מוקי בגמ' הא דקראה תרגום לא יצא, אם אינו מבין, והא דאמר קורין ללועזות בלעז אם מבין הלשון וכתוב בלשון לעז, כי היכא דלא להוי קורא על פה ותני' גיפטית לגיפטים, עברית לעברים, יונית ליונים יצא, והלועז ששמע אשורית יצא אע"ג דלא ידע מאי קאמר, מידי דהוי אנשים ועמי הארץ דלא ידעי מאי דקאמרינן ונפקי י"ח דהא איכא מצות קריאה ופרסום הנס כ"כ הגרי"צ. ומדהביא ברייתא יונית ליונים יצא, משמע דס"ל מי שאינו מבין יונית לא נפיק בה כדדייקינן בגמ' מהאי ברייתא, ואתמר התם רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יוני לכל כשר ומוקי האי ברייתא כרבנן, ואינהו דאמרי כרשב"ג ספרים התירו לכתוב יונית, דס"ל יונית כלה"ק [ט' ע"א] ופריך ולימרי הלכה כרשב"ג ומפרק דהו"א במגלה מודה רשב"ג דכ' ככתבם דוקא בלה"ק קמ"ל. ולא פסק הרב כותיה, ולאו משום דמתני' אמרה קראה תרגום בכל לשון לא יצא, יונית נמי בכלל, ואמרה נמי הלועז ששמע אשורית יצא מכלל דיונית שאינו מכיר לא יצא ודלא כרב ושמואל דפסקי כרשב"ג והוי מתני' סתם בתר מחלוקת והלכה כסתם, דמהא ליכא למשמע, די"ל הא דתנן בכל לשון לא יצא, כרשב"ג נמי אתי', דבכל לשונות לבר מיונית מודה רשב"ג דאינו יוצא אם אינו מבין, ומיונית לא דבר תנא דמתני' ובפלוגתא לא איירי, וכן הא דתנן הלועז ששמע אשורית יצא לכ"ע אתי', מיהו לרשב"ג יונית כאשורית ותנא לא קחשיב אלא מאי דניחא לכ"ע תדע דפריך לרב ושמואל דאמרי ביונית כ"ע יצא מברייתא דתני' יונית ליונים יצא, ליונים אין לכ"ע לא, ולא פריך להו ממתני' דקתני בכל לשון לא יצא והלועז ששמע אשורית יצא, ולא קתני יונית, אלא ודאי ממתני' ליכא למשמע דיונית אינה כאשורית אבל עקר טעמי' דהגרי"צ משום דהני אמוראי לעיל בפ"ק [ט' ע"א] דמוקי למתני' דידים דקתני בה שאינו מטמא את הידים עד שיכתבנו אשורית ועל הספר בדיו דאיירי במגלה שנאמר בה ככתבם וכלשונם ולדידהו במגלה רשב"ג מודה יונית לא. ואיכא מרבואתא דאמרי יונית כלה"ק לרשב"ג אף במגלה ויוצא אף שאינו מכירה. ומהא דתנן [י"ז ע"ב] שאינו יוצא עד שתהא כתובה אשורית, איכא למידק אף דיוצא בגיפטית לגיפטים וכו' מ"מ הכתב צריך שתהא אשורית כדיליף בגמ' מדכ' ככתבם וכזמנם. והא דאמר אביי [ט' ע"א] במגלה צריך אשורית דכתיב ככתבם וכלשונם, אין לדייק מיני' דגם אלשון אשורית קפיד, דהא יוצא לכ"ע בגיפטית לגיפטים, ובנוסח דייקא לא גרס ככתבם וכלשונם אלא ככתבם וכזמנם, ומיני' יליף אביי כתב אשורית ודייק כיון דאכתב קפיד קרא, כ"ש אלשון שצריך להיות אשורית לענין טומאת ידים ולענין שהכל יוצאין בה אפי' אינו מבין, אבל ודאי ל"פ אמתני' דגיפטית י"ב המבין גיפטית דלדידי' אית בי' פרסומי ניסא טפי מלה"ק, מיהו הכתב צריך להיות אשורית דככתבם כתיב. אבל מדשתקו רבואתא ולא אמרו... [צ"ל אשורי אפילו כתובה גיפטית לגיפטים] ש"מ דס"ל דעד שתהי' כתובה אשורית דמתני' לא קאי אלא אם הלשון עברית, ואם הלשון בלעז גם הכתב יהא בלעז וה"נ תני' [תוספתא פ"ב] קראה לעז ללועזות יצאו, קראה אשורית, שומעין ואינם שומעין יוצאין, לעולם אינם יוצאין עד שתהא כתובה אשורית בלשון עברי על הספר בדיו (חסר).
<h2>דף כא:</h2>
אחר קריאת המגלה מברכין הרב את ריבנו בברכה זו ו' לשונות כנגד ו' מלחמות שנלחמו בעמלק, הרב את ריבנו ע"י יהושע שנ' ויחלש י' את עמלק, הדן את דיננו ע"י אהוד בן גרא שהרג עגלון מלך מואב והיו עמו עמון ועמלק שנ' ויאסף אליו את ב"ע ועמלק ויך את ישראל ויקם ה' להם מושיע את אהוד, והנוקם את נקמתנו ע"י גדעון שנ' וכל מדין ועמלק וב"ק נאספו יחדיו, והנפרע לנו מצרינו ע"י שאול שנלחם בעמלק, והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו ע"י דוד בצקלג שנ' שם והעמלקים פשטו אל נגב ואל צקלג, והחתימה הנפרע לעמו ישראל מכ"צ כנגד הנס של מרדכי ואסתר, האל המושיע, לעתיד לבא. ובירושלמי [ספ"ג] צריך לומר ארור המן ארורים בניו ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה א' ארורים כל רשעי' ברוכים כל היהודים וגם חרבונה זכור לטוב. ומקומות יש שמקדימין פיוט אשר הניא ומסימין בארור המן. בעירנו נהגו לברך שהחיינו גם ביום בקריאת המ' ויש מפקפקים בדבר דבסוכה מברך בלילה שהחיינו לא ביום. ולעניות דעתין לא דמי דקריאת מ' בלילה לאו עקר קריאה הוא מדאמר ריב"ל [ד' ע"א] חייב אדם לקרות המ' בלילה ולשנותה ביום שנ' אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי ובההוא קרא מקדים יום ואתמר נמי אמר עולא חייב אדם לקרות בלילה ולשנותה ביום שנ' למען יזמרך כבוד דקאי איום, ולא ידום קאי אלילה וכיון דמקדים, ש"מ שעקר קריאתה ביום. ואלו לא מרבינן לילה הו"א מקרא והימים האלה נ"ונ ימים ולא לילות כדממעטינן [שבת קל"ב ע"א] מבן שמונת ימים ביום ולא בלילה ואמרינן נמי [ז' ע"ב] סעודת פורים שאכלה בלילה ליי"ח מ"ט ימי משתה ושמחה כ', ובדוכתי טובא [ב' ע"ב, י"ז ע"א] אמרינן נזכרים ונעשים דאתקשו זכירה ועשיה ועשיה ביממא הוא ותנן נמי [כ' ע"ב] כל היום כשר לקריאת מ' ולק' הלל וכו' וכל הלילה כשר לקצירת העמר ולהקטר ח"וא, ולא תני כל הלילה כשר לק' המגלה, משום דלאו עקר קריאתה בלילה לא תני לה.
